פסק-דין בתיק ת"א 11928-08

בכתב התביעה עתרה התובעת לצו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעת לתפוס חזקה בנכס, להשתמש בו, להתקשר לגביו בעסקה כלשהי או להעבירו לאחר וכן לצו שיאסור על הנתבעת להפריע לתובעת להשתמש בו. התובעת והנתבעת הן בנות דוד, והמחלוקת ביניהן היא בשאלה מי מבין השתיים, התובעת או הנתבעת, היא בעלת זכויות הבעלות בנכס.

התובעת טוענת, שהנכס היה בבעלות סבן המשותף של התובעת והנתבעת, וכי הוא הוריש את הנכס לבנותיו, שהן אמה של התובעת והדודות של התובעת ושל הנתבעת. הדודות העבירו את חלקן לאחת מהן, אשר בטרם פטירתה, העבירה את הזכויות בנכס אל התובעת.

הנתבעת טוענת, שהסבא מכר את הנכס לאשתו, סבתן של התובעת והנתבעת. הסבתא ייפתה את כוחו של אחד מבניה שהוא אביה של הנתבעת, לנהל את הנכס ולהשכירו ולימים הסבתא גם מכרה לאותו בן את כל זכויותיה בנכס. הגם שאבי הנתבעת היה לבעל הנכס, המשיכו הסבתא והדודות לגור בו עד פטירתן. לאחר פטירת הדודות, הוגשה התביעה הנדונה, שבתחילה הוגשה נגד אבי הנתבעת. לאחר פטירתו, כוונה התביעה נגד יורשיו ובהם הנתבעת. מאוחר יותר נמחקו שאר היורשים והתביעה נותרה רק נגד הנתבעת.

השאלה היא אפוא, מי מבין השתיים היא בעלת הזכויות בנכס והאם התובעת זכאית לסעד הנתבע.

על השתלשלות ההליכים בתביעה הנדונה

2.         את כתב התביעה המקורי הגישה התובעת ביום 25.2.2008 נגד אחמד דאוד עבאסי (אביה של הנתבעת), ובמקביל ביקשה צו מניעה זמני. בהחלטה מיום 1.6.2008 ניתן צו המניעה הזמני, בכפוף לכך שהתובעת תפקיד 75,000 ש"ח בקופת בית המשפט (החלטת כבוד השופט א' רון). פיקדון זה אמנם הופקד ביום 17.4.2008, וכתב ההגנה הוגש ביום 6.5.2008.

לאחר פטירת הנתבע המקורי, הוגש ביום 8.10.2009 כתב תביעה מתוקן נגד עזבונו של ונגד "יורשיו". בעקבות תיקון התביעה, הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת ביום 2.11.2009.

לא נפרט את כל השתלשלות ההליכים, אך נציין כי משלא ניתן היה לתבוע את העיזבון ואת היורשים מבלי לציין את שמותיהם, ביקשה התובעת ביום 25.3.2010 לתקן פעם נוספת את כתב התביעה ופירטה בו שלושה נתבעים ובהם הנתבעת הנוכחית. בעקבות החלטת בית המשפט מיום 2.6.2010 (החלטת כבוד השופט א' רון), תוקן כתב התביעה פעם נוספת וזה הוגש ביום 6.10.2010 ובו נכללו חמישה נתבעים (הנתבעת וארבעת אחיה, יורשי הנתבע המקורי).

התביעה הועברה להמשך שמיעתה לפני כבוד השופט מ' בר-עם, ובדיון מיום 8.12.2010 ובהחלטה שניתנה לאחר מכן, נמחקו כל הנתבעים, למעט הנתבעת הנוכחית. עוד נקבע שעל הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית.

3.         לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית, בחודש יוני 2011, התיק הועבר להמשך שמיעתו לפניי. ההוכחות נשמעו ביום 15.1.2012 וביום 22.1.2012 ולאחר מכן הוגשו סיכומי טענות הצדדים בכתב. מטעם התובעת הוגש ביום 25.3.2012 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 29.4.2012.

סיכומי הצדדים חרגו מכל אמת-מידה סבירה והיו ארוכים מעל ומעבר לסביר ולנדרש ואף מסורבלים. קשה לומר שהיה בהם כדי לסייע במתן פסק הדין. סיכום טענות התובעת מחזיק עשרים עמודים צפופים ואילו סיכום טענות הנתבעת מחזיק לא פחות משלושים וחמישה עמודים שאינם ממוספרים.

עיקרי טענותיהם העובדתיות של הצדדים ועיקרי ראיותיהם

(1)        הערות כלליות ביחס לעובדות ופירוט עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.         עוד קודם שנפרט את העובדות ואת ראיות הצדדים ראוי להעיר כי הצדדים הסתמכו על מסמכים שונים, חלקם נערכו לפני שנים רבות, שעורכיהם לא העידו. למעט מחלוקות כאלו ואחרות, שעליהם נעמוד ככל שנידרש לכך באשר לפרשנות של המסמכים או מידת מקוריותם, לא היו מחלוקות של ממש ביחס אליהם. העדויות שנשמעו, היו בעיקרן עדויות מפי השמועה ורק ביחס למקצת מן העובדות שעליהם העידו העדים ניתן לומר שהעדויות התייחסו לעובדות שעליהן ידעו העדים באופן ישיר.

מטעם התובעת הוגשו תצהירים מטעם התובעת, אחיה הבכור מוחמד אלשיך, וגיסה האני ג'אבר הנשוי לאחותה של התובעת סארה, ושלושתם נחקרו על תצהיריהם (יוער, שהוגש גם תצהיר מטעם סארה, אך משלא התייצבה להעיד נמחק תצהירה).

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מטעם הנתבעת וכן הוגש תצהיר מטעם בעלה, עלי גוזלן. הנתבעת נחקרה על תצהירה ובא-כוחה של התובעת ויתר על חקירת בעלה של הנתבעת.

5.         הנכס שבעניינו המחלוקות שבין הצדדים הוא בית בן שתי קומות בשכונת ראס אל עמוד וחלקת הקרקע שעליו נבנה. הנכס אינו רשום במרשם המקרקעין, אלא בפנקס השטרות, וידוע כחלקה 137 בגוש 29987. בספרי עיריית ירושלים כתוב שמספר החלקה הוא 11/2 בגוש 29987. אין מחלוקת כי מדובר באותו נכס, אין מחלוקת בעניין זיהויו והצדדים אף לא חלקו על גבולות החלקה שעליה נבנה. גם לא הייתה מחלוקת כי החלקה שעליה נבנה הבית מוכרת בשם "חווארת באטן אל הווא" (הבית יכונה להלן - הבית; החלקה תכונה - החלקה; הבית והחלקה יחדיו יכונו - הנכס) (בעניין זיהוי הנכס ומיקומו, ראו: נ/1 - מסמכים מתיק שכירת חלק מהנכס על-ידי עיריית ירושלים; זיהוי הנכס במפ"י - המרכז למיפוי ישראל - ת/1 ות/2; העתק רישום מפנקס השטרות, לשכת רישום מקרקעין ירושלים - ת/3; מפת החלקה משנת 1956, שבה מופיע רק מספר הגוש - נספח ד' של תצהיר הנתבעת).

כפי שיתואר בהמשך "שלד" העובדות, אינו שנוי במחלוקת. כאמור, אין מחלוקת בעניין זיהוי הנכס ואין מחלוקת באשר לזהותם של אלו שגרו בו לאורך השנים. המחלוקת היא באשר לזכויותיהם של "הנפשות הפועלות" בנכס וכן בשאלה מכוח מה התגוררו בו אלו שגרו בו במשך השנים. כך גם הצדדים חלוקים בשאלת המשמעות שיש למקצת מהמסמכים הקובעים את הזכויות בנכס.

(2)        עיקרי העובדות לפי גרסת הנתבעת